הטיול הגדול

הטיול הגדול של גבי

לאחר כתשעה חודשי עבודה במוסך גבי צבר כסף שאיפשר לו לאסוף את עצמו ולהתחיל לתכנן את הטיול של אחרי צבא. לא היו לו התלבטויות בקשר לכיוון, המזרח היה יעד מועדף, סין הייתה על המפה, גם מונגוליה. מגישושים אצל חברים לנסות לבדוק האם יוכלו להיות לו שותפים פוטנציאלים לטיול כזה, התברר שהחברים עדיין לא מגובשים, בן עודד את גבי לנסוע לבד.

 

היעד הראשוני היה בייג'ין, משם אחרי מספר ימים של התאפסות הוא נסע למונגוליה, כדי לטייל במקומות פחות מתויירים ולנצל את השהות גם ללמוד קצת על האנשים, הסוסים והנופים המגוונים. גבי טייל באזורים שונים של מונגוליה ביניהם Khovsgol (חופסגול) בצפון מערב שם יצא לתשעה ימים לטרק לבדו, משם חזר לבירה Ulan Bator UB)). כדי להגיע לעיר Olgii הנמצאת באיזור הררי במערב מונגוליה הוא נסע דרך ארוכה במהלכה בילה מספר ימים בביתה של משפחה מונגולית, התיידד עם נהג משאית שלא ידע מילה אנגלית ואף נעזר בו כדי להגשים חלום ולרכוש אופנוע אשר איפשר לו ל"חרוש" את מרחבי הערבות המונגוליות. במערב מונגוליה חבר גבי לשני ישראלים אריאל ורועי ויחד יצאו לטרק.

מספר רועי

ב Olgii אין הרבה, אבל יש אינטרנט, אז אחרי קצת בירורים לגבי הטראק שאנחנו מתכננים לצאת אליו בקרוב, לכיוון פסגה בשם Tavan Bogd אני קופץ לאיזה מקום שבו אפשר לעשות קצת סדר בתמונות, להתחבר לסקייפ ולדבר עם הבית שם אני קולט בזווית העין בחור ארוך שיער (גבי, כמובן) עם חזות ישראלית וסנדלי שורש, מה שלא משאיר הרבה התלבטות לגבי אם להתחיל לדבר בעברית או לא.. הכרות קצרה והצעת טיול מצדי מובילים למפגש מאוחר יותר על בירה מקומית במלון שגבי התאכסן בו, שם שלושתנו מסכמים תכניות למחר לגבי היציאה לטראק. מסתבר שגבי מאוד גבולי עם הויזה שלו למונגוליה ועוד מתכנן לחצות דרומה לסין בערך עוד שבוע וקצת, מה שלא משאיר לו הרבה זמן במדינה אבל הוא בכל זאת זורם איתנו על הטיול הזה.


בהסתכלות לאחור אני יודע להגיד שיצר ההרפתקנות הזה יחד עם ראש מאוד מחושב היו תכונות שגרמו לי מיד להתחבר עם גבי, חיבור שנוצר בצורה הכי טבעית ונטולת מסכות שאפשר.


למחרת בבוקר אנחנו נפגשים בהוסטל בשם Blue Wolf, שלושתנו וקאנאט, מנהל המקום, כדי לסגור נהג ורכב שיקפיצו ויחזירו אותנו. גבי משאיר את האופנוע שלו במחסן של קאנאט כל אחד פורש לסידוריו ולבסוף נפגשים שוב בסביבות 19:00 ויצאים לנסיעת לילה, לכיוון רכס האלטאי שבמערב...


אחרי נסיעת שטח לא קלה שערכה בערך 12 שעות, שבמהלכה גבי הפגין את חלק מכישוריו כמוסכניק אמיתי (כלומר, תיקון רכבים ורוסית שוטפת) אנחנו מגיעים לנקודת ההתחלה, אגם בשם "חוטון נור"(Khoton Nuur). נפרדים מהנהג שלנו ומתחילים ללכת צפונה, מתפעלים מהנוף מסביב.

למעשה רק עכשיו נהיה לנו זמן פנוי לדבר ולהכיר אחד את השני, אז בזמן ההליכה, הקפה והאוכל, אנחנו חוקרים אחד את השני על "מי אתה, איפה היית ומה עשית...". מסתבר שגבי טייל עד עכשיו לבד במונגוליה, על אופנוע, ומכאן הוא ממשיך לשיג'יאנג, בצפון מערב סין. זאת בשאיפה שיתנו לו לחצות את הגבול שדרומית לחובד (Khovd), לכיוון סין. אחרי עצירת קפה טובה, אנחנו פתאום פוגשים מטייל נוסף, שהולך לבדו ועוצרים אותו לשיחה קצרה. קוראים לו מאורו, הגיע משוויץ ואנחנו מצרפים אותו לשורותינו להמשך הטיול. הטראק למעשה לוקח אותנו לאורך רכס האלטאי הגובל עם רוסיה, סין וקזחסאטן, כשבדרך חוצים מספר אוכפים וחולפים על פני כמה אגמים והנוף לא מפסיק להפתיע. בערב הראשון אנחנו מנסים להתמודד עם מכת היתושים שתקפה אותנו אך לבסוף פורשים לאוהלים. האמת היא שלמאורו ולי היו אוהלים טובים אבל גבי הביא אוהל שאולי מתאים לטייל איתו בארץ כי שם הוא בילה חלק מהלילה עם שלוליות קטנות באוהל. למעשה מאותו לילה הוא ומאורו חלקו אוהל.

למחרת, היתושים לא באמת עוזבים אותנו ורק אחרי שאנחנו עולים בגובה היתושים מתחילים להיעלם ואפשר להתפנות להנאה מההליכה בלבד. המז"א קצת קודר ומדי פעם יורד עלינו גשם אבל האווירה טובה, הנוף מטורף, האנשים טובים, מה צריך יותר...?. כל יום מסתיים בבניית אוהלים, מדורה, ארוחת ערב, משחקי שחמט וקצת שיחות על כל דבר שבעולם.


ביום הרביעי לטראק אנחנו מגיעים לנהר בשם "צאגאן גול" (Tsagan Gol), בתרגום חופשי, "הנהר הלבן" ואכן כשמו כן הוא, נהר שמקורו בעיקר משלגים שנמסו מפסגות האלטאי. הכיוון הכללי שלנו הוא עדיין צפונה אז אנחנו מתחילים לחפש מקום טוב לחצות בו את הנהר שבמבט ראשון לא נראה כזה מאיים...

...ביום שלאחר מכן אריאל יוצא בבוקר ל Olgii ובצהריים מגיע מקומי שמציע לשלושתנו (מאורו, גבי ואני), תמורת סכום לא סמלי בכלל, טרמפ ל Olgii , אז אנחנו מתארגנים בזריזות ויוצאים לדרך...

הנסיעה קשה ולא קצרה אבל גבי ואני מנצלים את הזמן לשיחה ארוכה וטובה על בחורות, מוסיקה, טיולים וכל מה שביניהם ומגלים מלא (כמעט יותר מדי) מכנים משותפים. תוך כדי אנחנו קובעים להיפגש בארץ לאכול דג שאמא שלו מכינה (אחרי שסיפרתי שאני לא ממש אוכל דגים...).

בסופו של דבר, סביב השעה 03:00 אנחנו מגיעים לOlgii. וכאן אני נחשף שוב לאחד מכשרונותיו של גבי – שפות. פוגשים שני חברה' רוסים ב-Blue Wolf, ובזכות הרוסית השוטפת של גבי הם ישר מאמצים אותנו עם בקבוק וודקה וכמה נקניקים טובים לסעודת לילה. מסתבר שהם ראו את אריאל היום בOlgii אבל אין להם מושג אם הוא נסע או לא... מבלים את הלילה באוהל ואחרי 3 שעות שינה קמים כדי לקחת חזרה את הציוד שהשארנו לפני היציאה לטראק. כמובן שגם בזה לא הכול הלך חלק ואחרי קצת ויכוחים מוציאים לגבי את האופנוע מהמחסן..... בעצם כאן נפרדו דרכינו שלי ושל גבי, בהמלצתו של רום מתוך ידיעה (שנבעה בעיקר מתחושת בטן) שעוד נפגש בהמשך הטיול הזה... משם גבי המשיך לנסיון כושל לחצות את הגבול מ Khovd לכיוון סין ואני המשכתי להודו אבל בינתיים שמרנו על קשר סקייפ..

אכן גבי ניצל את הויזה למונגוליה עד תום, וכדי לצאת ממנוגוליה בזמן, נאלץ לטוס בטיסת פנים לUBומשם לבייג'ין. לאחר שהות של כמה ימים בבייג'ין נסע בהמלצתו של רום ל Kunming והחליט להתמקם שם כדי ללמוד סינית. הוא שכר דירה לחודש עם בחור סקוטי ומצא מורה שלמדה אותו את השפה. הוא הקדיש מספר שעות ביום ללימוד ונהנה מהאתנחתא בטיול ומהכרויות עם אנשי המקום. לאחר כחודש יכול היה גבי לנהל שיחה בסינית ונסע לפגוש את בן בצפון יונאן.

בן מספר

עוד כשטיילתי במזרח אחרי הצבא שלי, רציתי לטייל שם יחד עם גבי, ולאחר שחזרתי מהטיול, החלטנו שנעשה זאת הטיול אחרי הצבא שלו.


בכל זאת, עדיין הופתעתי כשבאחת משיחות סקייפ שלנו בעודו במונגוליה הוא שאל: "אז מתי אתה בא?". הייתי שקוע בלימודי התואר השני והזמן היחיד שיכולתי להתפנות בו ולטוס היה בתקופת החגים, וכך זה נקבע. יומיים טיסות לכל כיוון ועשרה ימים עם אח שלי בסין, הייתי המאושר באדם.


קבענו להיפגש בLijiang, וגבי שלח לי את השם של הגסט האוס שלו. עיכובים בטיסות וקשיים במציאת המקום גרמו לכך שאיחרתי ביותר משעה, ובשניה שכבר מצאתי את הרחוב של הגסט האוס פתאום מצלצל הפלאפון שלי. גבי התקשר מהסקייפ לוודא שהכל בסדר איתי. אמרתי לו שאני בתחילת הרחוב ו10 שניות אחרי זה הוא כבר שם איתי, אנחנו מתחבקים ואני בהלם מאורך השיער שלו. הוא שמר לי מיטה בDorms שלו וכשהגענו לחדר הוא לא התאפק ושאל אותי "נו, הבאת?" כתשובה התחלתי לזרוק עליו שקיות של קפה שחור (4 קילו קפה שחור למען הדיוק). הוא היה בשמיים. שיכור מהריח של הקפה הוא הוציא את הגזיה והכין מנה. יצאנו להסתובב בעיר ולעשות catching up הערב הסתיים במשחקי שח לצלילי Led Zeppelin ועוד כמה כוסות קפה.

למחרת נסענו ל Zhongdian הידועה גם בשם Shangri-La, אחרי שעשינו check-in התחלנו להסתובב בעיר במטרה להבין מי נגד מי. בסוכנות שמתמחה בטרקים באזור אמרו לנו שהדרך ל- Diqing נחסמה במפולת בוץ, הם המליצו לנו לצאת ל Haba Snow Mountain שמרוחק כמה שעות נסיעה מהעיר. הטרק נשמע די פשוט - יוצאים מהכפר ועולים ל-base camp למחרת עולים לראות זריחה ואז יורדים חזרה לכפר. בפועל זה לא היה כל כך פשוט, המקום היחידי בכפר שאפשר היה לישון בו היה גסט האוס עלוב.

למחרת בבוקר יצאנו, התיקים שלנו היו כבדים בצורה בלתי רגילה ולמרות שידענו שנוכל לישון ב-base camp גבי התעקש שנביא אוהל, אוכל וקילו קפה שחור – שלא יחסר. גבי לא הסכים שנשכיר סוס שיסחוב את התיקים. הוא אמר שאם כבד לי אז הוא יסחוב גם את התיק שלי. ככה התחלנו לעלות ביער עבות, ערפילי, בוצי וקסום מגובה 2800 מטר של Haba Village לעבר ה- base camp שהיה בגובה 4115 מטר. העלייה הזאת היתה הדבר הפיזי הכי קשה שעשיתי בחיי, אני חושב שגם לגבי היה קשה, אבל אני לא בטוח. כשהגענו ל- base camp היה קור כלבים, גבי הרתיח מים למרק אינסטנט והתחפרנו במיטות, בארבע בבוקר היה כל כך מעונן שלא הרגשנו צורך לנסות לעלות ולראות את הזריחה. הדרך למטה הייתה יותר פשוטה, אז גם יכולנו לעצור לשחק שח וגם יכולנו לעצור ולצלם קצת.

חזרנו למחרת ל-Zhongdian. מכיוון שהמזג אוויר היה גשום ולא מעודד בילינו את שאר הזמן שלנו ביחד בעיירה הזאת, היינו קמים בבוקר אוכלים במסעדה הקטנה ליד הגסט האוס, יוצאים לסיבוב וכל פעם היינו הולכים למקום אחר למעיינות חמים מחוץ לעיר, או למקדש בודהיסטי שם גב הראה לנזירים איך אמורים לסובב את הפעמון תפילה לפעמים סתם היינו מטפסים על הגבעות שמסביב ל-Zhongdian, גבי התעקש שנשחק משחק של זיהוי מקומות בעיר מלמעלה. מכל מקום הוא תמיד ידע לזהות את הגסט האוס שלנו, ואמר שיחסית לעזה זה משחק ילדים..

כשהיה מתחיל לרדת גשם הינו חוזרים לגסט האוס, משחקים שח, פול ופוקר, רואים Standup comedy או סתם מדברים על החיים, על הכול ועל כלום.

ניפרדתי מגבי בתחנת האוטובוס, גבי המשיך לכיוון Chengdu ב-Back door.

מ- Chengdu גבי טס לקטמנדו, נפאל. שם הוא בילה כמה ימים מחכה להגעתו של גלעד.

גלעד מספר

ב-27 לספטמבר 2010 המראתי לנפאל. גבי חיכה לי עם שלט גלעד בשדה תעופה, משם הוא התמקח כמובן עם איזה נהג, עלינו לת'אמל (מרכז התיירות בקטמנדו) עם שני סינים על המונית, כמובן שהוא לא פספס את ההזדמנות כדי להשוויץ בסינית שהוא למד. בקטמנדו גבי פחות או יותר הכניס אותי לראש של הטיול אבל לא סתם לראש של הטיול אלא לראש של הטיול ברוח שלו – ללמוד את השפה, להגיע למקומות שהתיירים לא מגיעים, לאכול את האוכל במקומות שתיירים לא אוכלים ובכלל לנסות להיטמע במקום..


בערך שעה ברגל מהגסט האוס, למחרת נסענו לעשות באנג'י, כמובן ששם כולם עולים לרמפה שממנה קופצים מבועתים רועדים ובעיקר חושבים לעשות אחורה פנה ורק גבי הולך עם ראש למעלה כאילו הוא כבר עשה את זה לפחות 50 פעמים מסתכל למטה, נותן מבט רציני קדימה וקופץ כמו משוגע וכמובן לא מוציא ולו חצי דציבל מהפה. אחר כך הוא כעס עלי שלא צילמתי אותו כמו שהוא רצה... אחרי ארגונים, קניות, באנג'י, ארוחות צהריים עם לאוטרבך, פקלי קפה בבוקר צהריים ערב ולילה, יצאנו בנסיעה של 7 שעות לפוקארה.

פוקארה בשונה מקטמנדו, הרבה יותר שלווה, מרווחת ונעימה. אגם גדול שצמוד למרכז העיר, אנשים יותר נעימים והרבה יותר שקט. אחרי יומיים בפוקרה יצאנו במונית של שעה לPHEDI - הכפר בו התחיל הטרק (Annapurna base camp) – מצורפת מפה.


גבי בשלב הזה של הטיול היה כבר שועל טרקים – אחרי סין עם בן, מונגוליה לבד ואח"כ עם לאוטרבך ואריאל. אז גם כאן הוא הכניס אותי לעניינים די מהיר – הוא הולך מקדימה כמו איזה איילה עם המקלות הליכה שלו, רואה שאני מאחורה ומאט כדי ללכת איתי באמת שהטרק היה מדהים, כולכם מכירים את גבי ויודעים שלהצטלם זה לא בדיוק הקטע שלו, אולי אפילו לא לצלם.. כששאלתי אותו על זה הוא אמר שהוא רוצה לזכור הכול ושהוא לא צריך תמונות כדי להיזכר.


בלילה הראשון של הטרק עצרנו לישון בכפר TOLKA בבית של זוג זקנים נפאלים מאוד חמודים, שם פגשנו את ANDREA – הקנדית שבהמשך הטיול נפגשנו איתה כמעט כל יום. בלילה השני ישנו ב CHOMRONG, במהלך היום השני עברנו במעיינות חמים – JHINODANDA , בלילה השלישי ישנו ב HIMALYA (כפר) היום הזה היה ממש מעניין – דיברנו הרבה על מה אנחנו מחפשים בחברה (לא חבר'ה כן) הגענו למסקנות ממש מעניינות. בערך ב13:00 הגענו לכפר ועצרנו שם כי רציתי לקחת לאט את העלייה בגובה והוא זרם איתי לגמרי למרות שהוא בכלל לא הרגיש את הגובה.

כל שאר היום פשוט היינו בחדר, קראנו ספר, הכנו מרק עם אטריות על הגזיה והסירים שהוא קנה. יום אחרי זה המשכנו ל MBC - Machhapuchhre Base Camp, באותו בוקר אני זוכר שהיה לנו איזשהו ריב שטותי שאני אפילו לא זוכר על מה הוא היה, בחצי השעה הראשונה הלכנו מרוחקים קצת ואז גבי עצר לצלם משהו , הסתכלנו אחד על השני אמרנו שאנחנו שני מפגרים והמשכנו כרגיל. לדעתי גבי פשוט נהיה יותר קליל בטיול... הגענו מוקדם לMBC  והחלטנו שנקום ב-4:00 בבוקר ונצא בחושך לכיוון הABC לראות שם את הזריחה לשתות תה ולהתחיל לרדת בחזרה.


כך היה, קמנו מוקדם, הכנו את הכל מראש כדי לקום מאוחר כמה שאפשר, יצאנו לדרך באמת ב 4:00 הגענו והיה פשוט מדהים, אחרי התצפית שתינו תה בגסט האוס שנמצא שם ושוב פגשנו שם זוג נשוי שפגשנו מוקדם יותר ומאוד התחברנו אליהם. התחלנו לרדת וכפר אחד לפני שהגענו לצ'ומרונג, תפס אותנו גשם משוגע והחלטנו לעצור ולישון שם. ביום שלאחר מכן המשכנו עד לטודופאני (נראה לי) שזה בדרך לPOON HILL, התקלחנו שם (מקלחת חמה ראשונה!) והיה על הכיפאק. יום אחרי המשכנו לגורופאני שזה כפר יחסית גדול ממש מתחת לפון היל, הדרך לשם הייתה מדהימה. הלכנו על קו רכס, מסביב הכל היה ערפל והרגשנו כאילו אנחנו לבד בעולם. פשוט לא ראינו כלום אפילו לא את השלוחות שלצידינו. אחרי 5 דקות של הליכה על קו הרכס פגשנו למרבה הפלא זוג ישראלים – אח ואחות בני 50 שגם הם הרגישו אותו דבר כמונו.


כשהגענו לגורופאני שם במקרה התמקמנו בחדר שצמוד לזוג הנחמד שפגשנו. ישבנו איתם באותו יום במאפייה ואכלנו איתם ארוחת ערב.


בבוקר למחרת קמנו שוב ב 4:00 לפנות בוקר לראות את רכס האנאפורנה בכיוון אחר בזריחה. בהתחלה לא הייתה ראות בכלל ואנשים הלכו , נשארנו עוד קצת והתפזרו העננים והייתה ראות נהדרת.


ירדנו לגסט האוס והתחלנו את הדרך לניאפול – כפר על הכביש ממנו חוזרים לפוקארה באוטובוס. בהמשך, סיימנו את הטרק המדהים וחזרנו לפוקארה, בדרך גבי כמעט הלך מכות עם הסדרן של האוטובוס ל זה שהוא לקח לנפאלי פחות כסף מאיתנו.


הגענו לפוקארה, בן שלח לגבי קישור RBC (ROYAL BEACH CAMP) – מקום בין קטמנדו לפוקארה שמארגנים ראפטינג קייאקים סנפלינג וכו', החלטנו לסוע לשם ל-4 ימים ולעשות קייאקים. הגענו, היה מדהים גבי נתפס על כל עניין הקייאקים והתחבר מאוד עם כל המדריכים.

אחרי 4 ימים מדהימים, חזרנו לקטמנדו לקראת החזרה שלי לארץ. אכלנו במסעדת בשרים משוגעת, העברנו ליל שיכר בפאב וביום אחרי זה עוד ערב – הערב האחרון שלנו ביחד. משם הוא ליווה אותי למונית עם הציוד. גבי מאוד התלהב מכל עניין הקייאקים, הוא קבע עם רם (מנהל המקום) שהוא יהיה הסוכן שלו בקטמנדו (סוג של יחצ"ן) ובתמורה, גבי יתאמן אצלו כל סוף שבוע בחינם (משהו כזה...) כששאלתי את גבי למה לעזאזל הוא עושה את זה, להיות יחצ"ן ולהתרועע עם חבורות ישראלים ולשכנע אותם לבוא לעשות ראפטינג אצל חבר שלו זה לא בדיוק מתאים לו – והוא הסכים איתי ואמר שדווקא בגלל זה הוא עושה את זה כדי לשפר את הנושא הזה אצלו!


גבי ניסה והצליח כל הזמן לעשות לי את הטיול הזה מושלם – ממש הרגיש תחושת אחריות כלפי איך שהטיול שלי היה – הרשה לעצמו להוציא יותר כסף (מסעדות גסט האוסים וכו', אפילו ביום שישי אחד בפוקארה בא איתי לבית חב"ד (הזוי בשביל גבי).


במבט לאחור, אני לא יכול לחשוב על טיול מוצלח וטוב יותר מהטיול שעשינו, הכרתי את גבי שמעולם לא הכרתי לפני, עשיתי ודיברתי עם גבי על דברים שמעולם לא דיברת עם אף אחד אחר.

רועי מספר

בלילה של ה-29.10.10 אני מגיע לקטמנדו ופוגש את גבי וגלעד במלון שהם התאכסנו בו ובגלל השעה המאוחרת אחרי שיחות לתוך הלילה אני פשוט פורש מזרן על הרצפה ונשאר לישון אצלם בחדר...


הפגישה הבאה שלנו היא בפוקארה, כמעט מקרית. קיבלתי מגבי מייל שאומר שהוא בפוקארה ובשנייה שאני יוצא מהאינטרנט לרחוב אנחנו נפגשים... אין לי איך להסביר את זה... אנחנו יושבים לשיחה טובה ובהמשך ארוחת ערב שבה הוא מספר לי על שגעון הקיאקים החדש שתקף אותו ושבינתיים הוא מייח"צן סוכנות טיולים שמוציאה טיולי ראפטינג (לא משהו שמישהו מאתנו דמיין שגבי יעשה וגם היה נראה שהוא די סובל מהעיסוק הזה של לרדוף אחרי אנשים...) כסוג של "מימון" הכשרת הקיאקים שהוא זכה לה בחודש האחרון.

לאחר שגלעד חזר לארץ, גבי בילה מספר שבועות ב-Royal Beach Camp הוא התאהב בשיט קייקים בנהרות של נפאל, ונשאר לעבוד במקום כדי להיות מסוגל להמשיך להתאמן מבלי לשלם.

רועי מספר

אחרי חודש נוסף של טיול אני חוזר לקטמנדו (27.11.10) ושוב פוגש את גבי בצורה הכי אגבית שאפשר, באיזה "אינטרנט-קפה", בלי שום תיאום, כאילו מישהו מתכנן בשבילנו את הפגישות האלה... מסתבר שכל הזמן הזה גבי המשיך בקיאקים ופשוט נהנה בטירוף ומחר בערב הוא כבר על מטוס להונג-קונג, בדרך לניו-זילנד. אז אנחנו יושבים לארוחת ערב במסעדה שכבר נהייתה הקבועה של גבי ושם הוא מפגין שליטה מוחלטת בסינית ובנפאלית, מדהים...


חוזרים לחדר במלון של גבי לשיחה טובה על קפה של לילה ושוב, כמו בפעמים הקודמות, קובעים פשוט להיפגש כשנפגש. אין לנו ספק בכלל שזה יקרה... תכנונים לחוד ומציאות לחוד...

בתחילת דצמבר 2010 טס גבי לניו זילנד.
הוא נחת באי הצפוני ב Auckland, שם פגש את ארז וחבורה של רחובותיים מהשכבה בבית הספר.

ארז מספר

נפגשתי עם גבי ב Auckland הוא הגיע לשם יום לפניי והמפגש איתו היה די ספונטני. עוד שהייתי בתאילנד שבוע לפני כן הוא שלח לי הודעה בפייסבוק שהוא קנה כרטיס לניו זילנד ושהוא נוחת באוקלנד יום לפניי.
כשהגעתי הלכתי לחפש אותו בבייס באקפאקר שם הוא התאכסן. המתנתי לו שם כשעה ואז הוא הגיע (קפצנו אחד על השני כי עד אז לא ראיתי אותו משהו כמו חצי שנה) הוא בדיוק חזר מהאינטרנט הוא הלך לבדוק אם השארתי לו הודעה.
עלינו למעלה וגבי הכין קפה שחור במטבח של הבייס, ישבנו כמה שעות והחלפנו חוויות מהטיול שלי ושלו. הוא סיפר לי בקוים כללים על הטיול שלו וכמה סיפורים שהדהימו אוי ישבתי והקשבתי והוא תוך כדי מראה לי תמונות ואני זוכר שאמרתי לו שרק הוא מסוגל לטיול כזה ושלי אין את האומץ והאנרגיות לעבור את ההרפתקאות שהוא עבר.
אחרי שהתעדכנו וסיימנו להתלהב מהמפגש גבי הציע שנבדוק איזה טרקים יש באיזור וגם שהוא סגר כרטיס לעוד 5 ימים לאי הדרומי לפגוש את עופר ומתן שם הם התכוונו לקנות רכב ולטייל.
באותו יום בדקנו בבייס ולא היה לנו מספיק מידע הבנו גם שהטיול בניו זילנד יהיה יקר גבי קצת התבאס מזה בהתחשב בכך שעד עכשיו טייל במדינות עולם שלישי שם הרבה יותר זול לטייל.
הייתה לו כוונה לטייל כל עוד הכסף יספיק.

אחרי בירור ירדנו לעשן סיגריה וגבי סיפר על הטיול עם בן בסין ועל זה שאיילת התארסה (הוא מאוד התרגש כשסיפר לי על זה והתלהב מהצעת הנישואין), הוא קצת חשש שזה עלול לקצר לו את הטיול אבל חשב על זה שאולי ימשיך לטייל אחרי החתונה ז"א הטיול היה בראש מעייניו כל אותה תקופה.
באותו ערב אני חזרתי לישון בבית דרך הקאוצ'סרפינג וקבענו להיפגש למחרת בבוקר ולברר על טרק של 2-3 ימים כדי שנספיק לחזור בזמן שאני אפגוש את ליאור שגיא חיים ומנשה איתם המשכתי לטייל, והוא יתפוס טיסה לאי הדרומי לפגוש את עופר ומתן.
למחרת נפגשנו והלכנו לאינפורמיישן סנטר ביררנו ומצאנו טרק של 4 ימים אז זרמתי איתו (קיללתי על זה אחר"כ) משם הלכנו לסופר לקנות מצרכים לטרק נתתי לו להוביל הוא בא כבר "משומן" בענייני טרקים. קנינו כרטיס לאוטובוס ועל פי החישוב שלנו היינו אמורים לחזור בדיוק בזמן לפגוש את החברים באוקלנד. למחרת נפגשנו בתחנת אוטובוס לאחר שחילקנו זריז בנינו את הציוד גבי נזכר ששכח את הפנס בחדר שלו הוא חזר בריצה מטורפת לחדר שלו וחזר תוך 5 דקות בדיוק בזמן לאוטובוס לכיוון Tongariro National Park.
הגענו באיחור להתחלת היום הראשון של הטרק, והבחור בתחנת ההתחלה אמר לנו שזה גבולי לצאת בשעה כזו אבל היינו אחרי 6 שעות באוטובוס וקצרים בזמן ולא היה סיכוי שלא נצא גבי אמר שזה קטן עלינו אז עלינו על התיקים ויצאנו לדרך. מהרגע הזה גבי פשוט טס למעט כמה רגעים טובים שגבי החליט לעצור אני פשוט נגררתי מאחוריו בכושר גרוע כשהגענו לבקתה הראשונה השקיעה הייתה בעיצומה וה"וורדן" של הבקתה הייתה די המומה כשסיפרנו לה באיזה שעה יצאנו מנקודת ההתחלה אני הייתי מאוד מרוצה. הכנו אוכל הקמנו את היריעה שהבאתי פרסנו שקשי"ם ונרדמנו. התעוררנו מהשעון יד של גבי שרק הוא מסוגל להתעורר מהצפצוף הקטן הזה, קיפלנו שתינו קפה ויצאנו שוב לדרך.
בדרך אני זוכר שדיברנו על הצבא וגבי סיפר לי שהייתה לו כוונה להמשיך לקצונה דיברנו על מבצעים וגילנו שהיינו שותפים לאותם מקומות באותו מבצע פשוט הוא ממקום אחר דברים שלולא הטרק אני לא מאמין שגבי היה מספר לי כי נפגשתי איתו הרבה גם שהיינו בצבא וחוץ מכמה סיפורים על איך היה השבוע הוא לא הרבה לדבר על מה הוא עושה ואיפה נמצא.
היום השני היה קשה מכוון שעשינו מרחק שמחושב על פני יומיים ביום אחד והגענו עייפים אך מרוצים פגשנו בביקתה מטיילת גרמניה שטיילה לבד גם היא עברה את המרחק והזמן שעברנו באותו יום זה הרשים את גבי כשדיברנו איתה הוא התחבר אליה בשניות ואמר לי שהוא אוהב בנות שמטיילות ככה ועוד לבד בלי לחשוש הוא אמר שאם היה לו עוד זמן הוא היה מציע לה לטייל ביחד איתו בטרק אחר.
למחרת אני הייתי שרוף מהשמש ומשופשף מהנעליים את ההשתרכות שלי מאחור הייתה גדולה יותר,באיזה שהוא שלב גבי התעצבן שאין לו מפה והוא לא יכול להעריך כמה זמן יקח לנו לסיים את הטרק הוא כעס על עצמו ואמר שאף פעם הוא לא יוצא בלי מפה. אחרי שנרגע הוא נתן לי להוביל ודיברנו על התוכניות שלי ושלו. הוא סיפר שבא לו לחזור לנפאל ולקנות קיאק הוא אמר לי שאני חייב לנסות את זה פעם ושזה כיף בטירוף הוא גם ייעץ לי הרבה לנסות וטייל לבד שזאת חוויה אישית גדולה ושאסור לי לוותר על זה כי בסוף הטיול הוא שלי ואני אמרתי לו שאני אנסה את זה. גבי אהב לטייל לבד ולחוות את הדברים בעצמו שאלתי אותו איך הוא לא משתגע תקופה כל כך ארוכה הוא הסביר שמבחינתו זו הדרך לטייל ושכך הוא מכיר אנשים ותופעות מעניינות בעצמו ולא סגור בתוך קבוצה וגם שעם הזמן אתה קצת מדבר לעצמך.
בשלב כלשהו גבי עזב אותי ואמר לי שיחכה בצד השני של הגדה. הוא שאט את העלייה כמו גדי ומידי פעם קרא בשמי ושרק כדי לראות שאני בסדר לבסוף שהגעתי מצאתי אותו עם פקל קפה פתוח בלי חולצה חצי שרוף עם האייפוד והרמקולים שבכלל לא ידעתי שהיו בתיק כל השלושה ימים הקפה כמעט מוכן והוא מרוצה מעצמו.
זה היה מעשה קטן שהעלה לי את המורל וממש הערכתי אותו על זה.
בדרך חזרה החלפנו אייפודים וכשהגענו הוא אמר לי תודה ושהיה לו חסר מאוד מוזיקה ישראלית שלא היה לו כל כך הרבה על האייפוד, חוץ מאהוד בנאי ותומר יוסף שאני זוכר ששמענו אצלו באייפוד.
כשהגענו ופגשתי את החברים הם צחקו עליי ושאלו אותו מה עשית לו, גבי היה נראה כרגיל למעט אף שרוף (תמידי) וידיים ועורף אדומים.
ישבנו יחד בבייס והפצרתי בו לספר על מונגוליה ונפאל את הסיפורים שכמה ימים קודם סיפר לי כמובן שאלו סיפורים שמוצאים אותו באור חיובי הוא די כעס עליי כי לא אהב להתרברב בסיפורים האלה לפניי כולם.

גבי טס לאי הדרומי, פגש את עופר ומתן, הם רכשו יחד רכב ויצאו לטיול באי דרומי

מתן מספר

אני ועופר הזמנו כרטיסים וקבענו להפגש עם גבי ב- 10 לדצמבר 2010.
קיבלנו מגבי הוראות מפורשות איך להגיע משדה התעופה בקרייסטצ'רץ' להוסטל frienz.
אחרי נסיעה קצרה והתברברות באיזור מצאנו את ההוסטל. אני ועופר נכנסו ללובי וניגשנו לקבלה לשאול אם גבי נמצא שם ובאיזה חדר הוא, שנייה עוברת שנייה גבי קופץ על שנינו, אנחנו מתחבקים ואני בהלם מהשיער הארוך שלו.
יום אחרי שהגענו התחלנו להסתובב ברחבי קרייסטצ'רץ' לחפש ואן שיהיה מספיק גדול לשלושתינו. אחרי חיפוש ארוך קנינו ואן ב- 3,500 דולר ניו זילנדי לא לפני שגבי ועפר (מוסכניקים במיל') עשו לו בדיקה מקיפה., גבי החליט שנקרא לואן "בוב".

ביום שלמחרת קמנו בבוקר, עשינו קניות ויצאנו מקרייסטצ'רץ'. בגלל שלא באמת הייתה לנו תכנית טיול מסודרת, החלטנו לנסוע לכיוון צפון האי לאורך החוף.


בלילה הראשון שישנו בוואן גילינו שהדפנות של הגג חלודות לגמרי, קמנו בבוקר כשהמזרון והמצעים ספוגים במים. פיתחנו תרגולת גשם, כל פעם שהתחיל לרדת גשם היינו פורשים על הגג ברזנט ושמים עליו אבנים. ככה העברנו בערך את כל החודש הראשון של הטיול עד שקנינו סיליקון וחיכינו ליום שמשי וחם יחסית לאטום את הגג.

הטרק הראשון – Abel Tasman National Park


קנינו אוהל לשלושה בעיירה Nelson ויצאנו לטרק. היינו צריכים לקחת סירה לתחילת המסלול. שם גילינו שגבי הספיק לצבור הרבה ניסיון בטרקים ולמעשה אני ועופר די טיילנו לבד בחלקים גדולים מהטרק. היינו מוצאים את גבי יושב בנקודות תצפית לאורך המסלול, כשהוא קורא ספר ומבשל לנו קפה שחור.
אחרי שאופוסום ניסה לכרסם לנו את השאריות של הפסטה בלילה הראשון, גבי הכריז שעד סוף הטיול הוא מכין לעצמו כובע עם זנב..
רוב הזמן שנסענו לאורך החוף המערבי ירד לנו הרבה גשם והחלטנו לעשות נסיעה אחת ארוכה, לברוח מהגשם להגיע ל-Queenstown כדי לבלות שם בערב הסילבסטר.
חנינו בעיר ואני הכרזתי שאני הולך לקנות בקבוק וויסקי.. הסתובבנו כל הערב בעיר, עוברים מפאב לפאב ומהופעות למסיבות, במהלכו פגשנו קבוצה גדולה של ישראלים איתם המשכנו לטייל.
החלטנו לצאת ביחד לטרק של חמישה ימים.

תמר עוזרד מספרת

נפגשנו בעיר Queenstown שבאי הדרומי, יממה לפני ה happy new year חבורות, חבורות של ישראלים מתגודדים להם בחנייה של בית ספר ניו זילנדי עם קצת דשא, כי פשוט אין שום מקום פנוי בעיר לישון בו וגם למה לשלם לאכסניה שאפשר לישון באוטו.
לחבורת רחובות היה כמעט "טנק" ואן ענק מצויד בכל טוב, כלי בישול מטורפים, DVD +סרטים, מערכת סראונד לשמיעת מוסיקת דאב, כבר אז ראו שהחבר'ה אלה מבינים עניין ומוסכניקים בדם.
יחד יצאנו לטרק ה- RESS DART טרק מדהים ביופיו עם נוף עוצר נשימה. הטרק כלל כמה מעברי מים רציניים וגבי תמיד מקפץ ראשון לעבור, אף אחד לא היה יכול לעבור את גבי, קצב הליכתו גבר על כולם ,עם מקל הליכה וצעדים קטנים ומהירים כבש את כל הפסגות בכזאת מהירות...
בערב בבקתה שוחחנו ארוכות אל מול האח.
דיברנו על לצאת לטיול לבד, על הבדידות שבכך וגם על הכוח שזה נותן. הוא סיפר לי על מונגוליה, על סין, על נפאל ועל החוויות המעצימות והבונות ההיתמודדות מול כל כך הרבה, לכן גם הייתי כל כך בטוחה שהוא חי שם במעמקי האדמה, רק מחכה שיוציאו אותו, כל כך ידעתי שיעבור את זה... דיברנו על לימודים, על המשפחה.
בערבים שלאחר מכן הוא היה לפעמים שקוע במשחק שח לתוך הלילה עם איזה אירופאי שחושב שהוא יותר חכם ממנו או מתפנה לקריאה בספר "בביתו במדבר" של מאיר שלו.
היה בו משהו שאין לכולם, כל כך הרבה טוב וקסם.
במהלך היכרותנו ניסה ללמד אותי גלגלון, במשך חצי שעה עמד לידי והסביר לי במפורש איפה לשים כל יד ורגל, עדיין לא הצלחתי - זה לא שהוא היה מורה גרוע אני פשוט הייתי תלמידה נוראית.

מתן ממשיך ומספר

אחרי יום גשום במיוחד בו נאלצנו להשאר באחת הבקתות ללילה נוסף, ביום למחרת זכינו ליום בהיר במיוחד וניצלנו אותו כדי לעלות לפסגה.
מקום מחוץ ל-Queenstown בו ישנו מספר לילות. באחד הימים כשהגענו למקום עופר הציע שנעשה טיול לפסגה שבתמונה כדי לראות יותר טוב את השקיעה. אני וגבי אמרנו לו שזה מטורף והטיפוס לשם ייקח הרבה זמן. עופר אמר: "תנו לי עשר דקות ואני מגיע למעלה".
אחרי הרבה וויכוחים גבי ועופר פתחנו שעון, עופר התחיל לרוץ, אני וגבי פתחנו שני כסאות ובקבוקי בירה....וגבי ניצח. אבל ייאמר לזכותו של עופר שהוא הגיע לפסגה בקצת יותר מ- 15 דקות.
את הלילה בילינו בבקתה קטנה ב- Kepler שהיינו בה רק שלושתנו וגילינו וכי הבקתה הייתה מלאה ביתושים בכמות שלא ראיתי עדיין, היינו צריכים לאטום את עצמנו בתוך השק"שים ולהדליק קטורת נגד יתושים שגבי הביא מסין. אנחנו כמעט נחנקנו, על היתושים זה לא עשה יותר מדי רושם.
כשסיימנו את הטרק ויצאנו מ-Te Anau לכיוון Dunedin שם תכננו לפגוש את החבר'ה. התארחנו בבית של רן, ישראלי שחי בDunedin-.
משם המשכנו ל ל Mt. Cook אשר בפסגתו ראינו שלג פעם ראשונה בטיול.