top of page

הטיול הגדול

הטיול הגדול של גבי

לאחר כתשעה חודשי עבודה במוסך גבי צבר כסף שאיפשר לו לאסוף את עצמו ולהתחיל לתכנן את הטיול של אחרי צבא. לא היו לו התלבטויות בקשר לכיוון, המזרח היה יעד מועדף, סין הייתה על המפה, גם מונגוליה. מגישושים אצל חברים לנסות לבדוק האם יוכלו להיות לו שותפים פוטנציאלים לטיול כזה, התברר שהחברים עדיין לא מגובשים, בן עודד את גבי לנסוע לבד.

 

היעד הראשוני היה בייג'ין, משם אחרי מספר ימים של התאפסות הוא נסע למונגוליה, כדי לטייל במקומות פחות מתויירים ולנצל את השהות גם ללמוד קצת על האנשים, הסוסים והנופים המגוונים. גבי טייל באזורים שונים של מונגוליה ביניהם Khovsgol (חופסגול) בצפון מערב שם יצא לתשעה ימים לטרק לבדו, משם חזר לבירה Ulan Bator UB)). כדי להגיע לעיר Olgii הנמצאת באיזור הררי במערב מונגוליה הוא נסע דרך ארוכה במהלכה בילה מספר ימים בביתה של משפחה מונגולית, התיידד עם נהג משאית שלא ידע מילה אנגלית ואף נעזר בו כדי להגשים חלום ולרכוש אופנוע אשר איפשר לו ל"חרוש" את מרחבי הערבות המונגוליות. במערב מונגוליה חבר גבי לשני ישראלים אריאל ורועי ויחד יצאו לטרק.

מספר רועי

ב Olgii אין הרבה, אבל יש אינטרנט, אז אחרי קצת בירורים לגבי הטראק שאנחנו מתכננים לצאת אליו בקרוב, לכיוון פסגה בשם Tavan Bogd אני קופץ לאיזה מקום שבו אפשר לעשות קצת סדר בתמונות, להתחבר לסקייפ ולדבר עם הבית שם אני קולט בזווית העין בחור ארוך שיער (גבי, כמובן) עם חזות ישראלית וסנדלי שורש, מה שלא משאיר הרבה התלבטות לגבי אם להתחיל לדבר בעברית או לא.. הכרות קצרה והצעת טיול מצדי מובילים למפגש מאוחר יותר על בירה מקומית במלון שגבי התאכסן בו, שם שלושתנו מסכמים תכניות למחר לגבי היציאה לטראק. מסתבר שגבי מאוד גבולי עם הויזה שלו למונגוליה ועוד מתכנן לחצות דרומה לסין בערך עוד שבוע וקצת, מה שלא משאיר לו הרבה זמן במדינה אבל הוא בכל זאת זורם איתנו על הטיול הזה.


בהסתכלות לאחור אני יודע להגיד שיצר ההרפתקנות הזה יחד עם ראש מאוד מחושב היו תכונות שגרמו לי מיד להתחבר עם גבי, חיבור שנוצר בצורה הכי טבעית ונטולת מסכות שאפשר.


למחרת בבוקר אנחנו נפגשים בהוסטל בשם Blue Wolf, שלושתנו וקאנאט, מנהל המקום, כדי לסגור נהג ורכב שיקפיצו ויחזירו אותנו. גבי משאיר את האופנוע שלו במחסן של קאנאט כל אחד פורש לסידוריו ולבסוף נפגשים שוב בסביבות 19:00 ויצאים לנסיעת לילה, לכיוון רכס האלטאי שבמערב...


אחרי נסיעת שטח לא קלה שערכה בערך 12 שעות, שבמהלכה גבי הפגין את חלק מכישוריו כמוסכניק אמיתי (כלומר, תיקון רכבים ורוסית שוטפת) אנחנו מגיעים לנקודת ההתחלה, אגם בשם "חוטון נור"(Khoton Nuur). נפרדים מהנהג שלנו ומתחילים ללכת צפונה, מתפעלים מהנוף מסביב.

למעשה רק עכשיו נהיה לנו זמן פנוי לדבר ולהכיר אחד את השני, אז בזמן ההליכה, הקפה והאוכל, אנחנו חוקרים אחד את השני על "מי אתה, איפה היית ומה עשית...". מסתבר שגבי טייל עד עכשיו לבד במונגוליה, על אופנוע, ומכאן הוא ממשיך לשיג'יאנג, בצפון מערב סין. זאת בשאיפה שיתנו לו לחצות את הגבול שדרומית לחובד (Khovd), לכיוון סין. אחרי עצירת קפה טובה, אנחנו פתאום פוגשים מטייל נוסף, שהולך לבדו ועוצרים אותו לשיחה קצרה. קוראים לו מאורו, הגיע משוויץ ואנחנו מצרפים אותו לשורותינו להמשך הטיול. הטראק למעשה לוקח אותנו לאורך רכס האלטאי הגובל עם רוסיה, סין וקזחסאטן, כשבדרך חוצים מספר אוכפים וחולפים על פני כמה אגמים והנוף לא מפסיק להפתיע. בערב הראשון אנחנו מנסים להתמודד עם מכת היתושים שתקפה אותנו אך לבסוף פורשים לאוהלים. האמת היא שלמאורו ולי היו אוהלים טובים אבל גבי הביא אוהל שאולי מתאים לטייל איתו בארץ כי שם הוא בילה חלק מהלילה עם שלוליות קטנות באוהל. למעשה מאותו לילה הוא ומאורו חלקו אוהל.

למחרת, היתושים לא באמת עוזבים אותנו ורק אחרי שאנחנו עולים בגובה היתושים מתחילים להיעלם ואפשר להתפנות להנאה מההליכה בלבד. המז"א קצת קודר ומדי פעם יורד עלינו גשם אבל האווירה טובה, הנוף מטורף, האנשים טובים, מה צריך יותר...?. כל יום מסתיים בבניית אוהלים, מדורה, ארוחת ערב, משחקי שחמט וקצת שיחות על כל דבר שבעולם.


ביום הרביעי לטראק אנחנו מגיעים לנהר בשם "צאגאן גול" (Tsagan Gol), בתרגום חופשי, "הנהר הלבן" ואכן כשמו כן הוא, נהר שמקורו בעיקר משלגים שנמסו מפסגות האלטאי. הכיוון הכללי שלנו הוא עדיין צפונה אז אנחנו מתחילים לחפש מקום טוב לחצות בו את הנהר שבמבט ראשון לא נראה כזה מאיים...

...ביום שלאחר מכן אריאל יוצא בבוקר ל Olgii ובצהריים מגיע מקומי שמציע לשלושתנו (מאורו, גבי ואני), תמורת סכום לא סמלי בכלל, טרמפ ל Olgii , אז אנחנו מתארגנים בזריזות ויוצאים לדרך...

הנסיעה קשה ולא קצרה אבל גבי ואני מנצלים את הזמן לשיחה ארוכה וטובה על בחורות, מוסיקה, טיולים וכל מה שביניהם ומגלים מלא (כמעט יותר מדי) מכנים משותפים. תוך כדי אנחנו קובעים להיפגש בארץ לאכול דג שאמא שלו מכינה (אחרי שסיפרתי שאני לא ממש אוכל דגים...).

בסופו של דבר, סביב השעה 03:00 אנחנו מגיעים לOlgii. וכאן אני נחשף שוב לאחד מכשרונותיו של גבי – שפות. פוגשים שני חברה' רוסים ב-Blue Wolf, ובזכות הרוסית השוטפת של גבי הם ישר מאמצים אותנו עם בקבוק וודקה וכמה נקניקים טובים לסעודת לילה. מסתבר שהם ראו את אריאל היום בOlgii אבל אין להם מושג אם הוא נסע או לא... מבלים את הלילה באוהל ואחרי 3 שעות שינה קמים כדי לקחת חזרה את הציוד שהשארנו לפני היציאה לטראק. כמובן שגם בזה לא הכול הלך חלק ואחרי קצת ויכוחים מוציאים לגבי את האופנוע מהמחסן..... בעצם כאן נפרדו דרכינו שלי ושל גבי, בהמלצתו של רום מתוך ידיעה (שנבעה בעיקר מתחושת בטן) שעוד נפגש בהמשך הטיול הזה... משם גבי המשיך לנסיון כושל לחצות את הגבול מ Khovd לכיוון סין ואני המשכתי להודו אבל בינתיים שמרנו על קשר סקייפ..

אכן גבי ניצל את הויזה למונגוליה עד תום, וכדי לצאת ממנוגוליה בזמן, נאלץ לטוס בטיסת פנים לUBומשם לבייג'ין. לאחר שהות של כמה ימים בבייג'ין נסע בהמלצתו של רום ל Kunming והחליט להתמקם שם כדי ללמוד סינית. הוא שכר דירה לחודש עם בחור סקוטי ומצא מורה שלמדה אותו את השפה. הוא הקדיש מספר שעות ביום ללימוד ונהנה מהאתנחתא בטיול ומהכרויות עם אנשי המקום. לאחר כחודש יכול היה גבי לנהל שיחה בסינית ונסע לפגוש את בן בצפון יונאן.

בן מספר

עוד כשטיילתי במזרח אחרי הצבא שלי, רציתי לטייל שם יחד עם גבי, ולאחר שחזרתי מהטיול, החלטנו שנעשה זאת הטיול אחרי הצבא שלו.


בכל זאת, עדיין הופתעתי כשבאחת משיחות סקייפ שלנו בעודו במונגוליה הוא שאל: "אז מתי אתה בא?". הייתי שקוע בלימודי התואר השני והזמן היחיד שיכולתי להתפנות בו ולטוס היה בתקופת החגים, וכך זה נקבע. יומיים טיסות לכל כיוון ועשרה ימים עם אח שלי בסין, הייתי המאושר באדם.


קבענו להיפגש בLijiang, וגבי שלח לי את השם של הגסט האוס שלו. עיכובים בטיסות וקשיים במציאת המקום גרמו לכך שאיחרתי ביותר משעה, ובשניה שכבר מצאתי את הרחוב של הגסט האוס פתאום מצלצל הפלאפון שלי. גבי התקשר מהסקייפ לוודא שהכל בסדר איתי. אמרתי לו שאני בתחילת הרחוב ו10 שניות אחרי זה הוא כבר שם איתי, אנחנו מתחבקים ואני בהלם מאורך השיער שלו. הוא שמר לי מיטה בDorms שלו וכשהגענו לחדר הוא לא התאפק ושאל אותי "נו, הבאת?" כתשובה התחלתי לזרוק עליו שקיות של קפה שחור (4 קילו קפה שחור למען הדיוק). הוא היה בשמיים. שיכור מהריח של הקפה הוא הוציא את הגזיה והכין מנה. יצאנו להסתובב בעיר ולעשות catching up הערב הסתיים במשחקי שח לצלילי Led Zeppelin ועוד כמה כוסות קפה.

למחרת נסענו ל Zhongdian הידועה גם בשם Shangri-La, אחרי שעשינו check-in התחלנו להסתובב בעיר במטרה להבין מי נגד מי. בסוכנות שמתמחה בטרקים באזור אמרו לנו שהדרך ל- Diqing נחסמה במפולת בוץ, הם המליצו לנו לצאת ל Haba Snow Mountain שמרוחק כמה שעות נסיעה מהעיר. הטרק נשמע די פשוט - יוצאים מהכפר ועולים ל-base camp למחרת עולים לראות זריחה ואז יורדים חזרה לכפר. בפועל זה לא היה כל כך פשוט, המקום היחידי בכפר שאפשר היה לישון בו היה גסט האוס עלוב.

למחרת בבוקר יצאנו, התיקים שלנו היו כבדים בצורה בלתי רגילה ולמרות שידענו שנוכל לישון ב-base camp גבי התעקש שנביא אוהל, אוכל וקילו קפה שחור – שלא יחסר. גבי לא הסכים שנשכיר סוס שיסחוב את התיקים. הוא אמר שאם כבד לי אז הוא יסחוב גם את התיק שלי. ככה התחלנו לעלות ביער עבות, ערפילי, בוצי וקסום מגובה 2800 מטר של Haba Village לעבר ה- base camp שהיה בגובה 4115 מטר. העלייה הזאת היתה הדבר הפיזי הכי קשה שעשיתי בחיי, אני חושב שגם לגבי היה קשה, אבל אני לא בטוח. כשהגענו ל- base camp היה קור כלבים, גבי הרתיח מים למרק אינסטנט והתחפרנו במיטות, בארבע בבוקר היה כל כך מעונן שלא הרגשנו צורך לנסות לעלות ולראות את הזריחה. הדרך למטה הייתה יותר פשוטה, אז גם יכולנו לעצור לשחק שח וגם יכולנו לעצור ולצלם קצת.