אזכרה, שנתיים למותו - אמא

לפני שנתיים ועשרים יום, בשעת לילה מאוחרת ישבתי לשלוח לגבי ברכה ליום הולדתו ה 23
אודה על האמת, הגעגועים  הביאו דמעות שזלגו על המיקלדת.... וכך כתבתי:

גבילה ילד שלי רחוק,

יום הולדת שמח לך ילד יקר שלי, והרבה הרבה שמחה בריאות והנאה!!!!!!!!!!!!!, אין לי ספק שהשנה שחלפה מהווה עבורך שנה מאד מיוחדת, התחלת אותה בכך ששינית את השתקפות העולם בעיניך (באופן סימבולי, ובפועל הסרת את המשקפיים והעדשות) , לאחר מכן ארזת את התרמיל ויצאת לגלות את עצמך ואת העולם.
הזמן חולף לאט מצד אחד אבל גם מהר כשמביטים לאחור, ואני פשוט לא מאמינה שכבר חלפו להן 23 שנים מאז אותו בקר גשום של טו בשבט שהגחת אלינו והבאת לכולנו המון אור ואושר!!!   וכעת אתה בקצה אחר של העולם ואבא ואני עוקבים אחריך מרחוק, בגאווה גדולה  ובסיפוק רב ונהנים מאד לדעת שאתה  מעשיר את עולמך הפנימי, ממלא מצברים בחוויות מדהימות , במראות עוצרי נשימה, בהכרויות של אנשים ותרבויות  ובתובנות רבות נוספות. אני מודה שהמסע הזה שלך קשה לי והגעגועים והדאגה ניהיו חלק מהיומיום שלי בשמונת החודשים שחלפו, אך עם זאת אני שמחה בשבילך שאתה  מאושר בבחירה הזו שלך ומרגיש שאתה יכול להכיל את החוויות הללו, ולמצות את היכולות הנפלאות שלך.
ליום ההולדת הזה לא אצליח להעביר לך עוגה, אבל מחר אקפוץ לבנק ואכניס לך לחשבון כסף שהיינוי מאד שמחים שתעשה בו שימוש לעשות משהו כייפי, שלא תכננת.
גבצ'וק, אנחנו מחבקים אותך חזק ושולחים המון נשיקות !!!! מזל טוב ילד שלנו!!!!!!!!!!!!!!
אוהבים
אבא ואמא

זה היה רק לפני שנתיים וגם לפני מליון רגעים של ייאוש בלתי נסבל, של כעס של תסכול של המון שאלות שבסופן סימן שאלה, ושל סימני קריאה  צועקים אחרי צמד המילים הילד איננו!!!!!!!!!!!!
מה עושים כשבעצם אי אפשר לעשות שום דבר שישנה את המציאות?  איך מקבעים בזיכרון את דמותו של מישהו, כדי שלא יישכח, שלא ידהה, שלא יעלה אבק?
לפני מספר חודשים התחלנו "מסע הכנה" ביקשנו מחברים של גבי לספר עליו, מאנשים שטיילו איתו לספר על חוויות מהטיול ומחברים מהצבא לספר על חוויות מהשירות הצבאי. בנוסף ניסינו לשאוב מבין הריסות היגון קומץ מהרגעים הקסומים שחווינו כשהיה לנו  את גבי
בשלושת החודשים האחרונים עברנו מסע מפרך ומטלטל ריגשית  במאמץ להפוך את החומר שנאסף לאתר באינטרנט. המסע הוביל אותנו מידי יום או לילה להביט בתמונות, להקשיב למעט הקלטות מקולו, להתבונן שוב ושוב בסירטונים ויותר מכל להבין כי מהפסיפס המופלא ששמו גבי נשארו לנו מעט אבנים.
כשהאתר קיבל את צורתו הנוכחית הוצפתי בתחושת ריקנות כי הרגשתי שבשלב הזה התמונות הן שמדברות באתר, מבחינתי , בשלב הזה האתר מהווה רק קווי מיתאר לדמותו של גבי, אני מנחה שזה נובע בן היתר מכך שלא יכולנו עוד לגעת בכל מה שקשור לתכונותיו המיוחדות ובהחמצה הגדולה שלו, ושלנו. גבי כיוון רחוק, הציב לעצמו אתגרים גדולים והיו לו  נתונים, כוחות ותעצומות נפש להגיע רחוק.
אז עכשיו יש לגבי אתר באינטרנט, כבר אמרתי בשנה שעברה שאני רוצה לקוות שהוא  קיים שם בעולם הוירטואלי, אינני יודעת מה הוא חושב על האתר אבל אני בטוחה שנוכל לעבות את דמותו אם תשלחו אלינו תגובות, סיפורים עליו תמונות או כל דבר שיוכל לתת עוד זוית לדמותו.