לאורך הטיול

למשפחת אינגל היקרה

לפני פחות מחודש חזרתי מניו זילנד, ובמהלך הטיול יצא לי לפגוש ולהכיר את "חבורת רחובות", ככה קראנו להם - גבי, עופר ומתן.

נפגשנו בעיר קווינסטאון שבאי הדרומי, יממה לפני ה happy new year חבורות, חבורות של ישראלים מתגודדים להם בחנייה של בית ספר ניו זילנדי עם קצת דשא, כי פשוט אין שום מקום פנוי בעיר לישון בו וגם למה לשלם לאכסניה שאפשר לישון באוטו.

לחבורת רחובות היה כמעט "טנק" ואן ענק מצויד בכל טוב, כלי בישול מטורפים, DVD + סרטים, מערכת סראונד לשמיעת מוסיקת דאב, כבר אז ראו שהחבר'ה אלה מבינים עניין ומוסכניקים בדם.

יחד יצאנו לטרק ה- RESS DART טרק מדהים ביופיו עם נוף עוצר נשימה. הטרק כלל כמה מעברי מים רציניים וגבי תמיד מקפץ ראשון לעבור, אף אחד לא היה יכול לעבור את גבי, קצב הליכתו גבר על כולם, עם מקל הליכה וצעדים קטנים ומהירים כבש את כל הפסגות בכזאת מהירות...

בערב בבקתה שוחחנו ארוכות אל מול האח.

דיברנו על לצאת לטיול לבד, על הבדידות שבכך וגם על הכוח שזה נותן. הוא סיפר לי על מונגוליה, על סין, על נפאל ועל החוויות המעצימות והבונות ההיתמודדות מול כל כך הרבה, לכן גם הייתי כל כך בטוחה שהוא חי שם במעמקי האדמה, רק מחכה שיוציאו אותו, כל כך ידעתי שיעבור את זה...
דיברנו על לימודים, על המשפחה שלכם.

בערבים שלאחר מכן הוא היה לפעמים שקוע במשחק שח לתוך הלילה עם איזה אירופאי שחושב שהוא יותר חכם ממנו או מתפנה לקריאה בספר "בביתו במדבר" של מאיר שלו.

היה בו משהו שאין לכולם, כל כך הרבה טוב וקסם.

במהלך היכרותנו ניסה ללמד אותי גלגלון, במשך חצי שעה עמד לידי והסביר לי במפורש איפה לשים כל יד ורגל, עדיין לא הצלחתי - זה לא שהוא היה מורה גרוע אני פשוט הייתי תלמידה נוראית. מבטיחה לנסות שוב.. גבי בליבי.

מחזקת אתכם ואיתכם בצערכם
ממני
תמר עוזרד