לאורך הטיול

הטיול עם גלעד

ב-27 לספטמבר 2010 המראתי לנפאל. גבי חיכה לי עם שלט גלעד בשדה תעופה, משם הוא התמקח כמובן עם איזה נהג, עלינו לת'אמל (מרכז התיירות בקטמנדו) עם שני סינים על המונית, כמובן שהוא לא פספס את ההזדמנות כדי להשוויץ בסינית שהוא למד. בקטמנדו גבי פחות או יותר הכניס אותי לראש של הטיול אבל לא סתם לראש של הטיול אלא לראש של הטיול ברוח שלו – ללמוד את השפה, להגיע למקומות שהתיירים לא מגיעים, לאכול את האוכל במקומות שתיירים לא אוכלים ובכלל לנסות להיטמע במקום..

טיילנו באחד הימים למקדש הקופים:

gilad_1.jpg

בערך שעה ברגל מהגסט האוס, למחרת נסענו לעשות באנג'י, כמובן ששם כולם עולים לרמפה שממנה קופצים מבועתים רועדים ובעיקר חושבים לעשות אחורה פנה ורק גבי הולך עם ראש למעלה כאילו הוא כבר עשה את זה לפחות 50 פעמים  מסתכל למטה, נותן מבט רציני קדימה וקופץ כמו משוגע וכמובן לא מוציא ולו חצי דציבל מהפה. אחר כך הוא כעס עלי שלא צילמתי אותו כמו שהוא רצה... אחרי ארגונים, קניות, באנג'י, ארוחות צהריים עם לאוטרבך, פקלי קפה בבוקר צהריים ערב ולילה, יצאנו בנסיעה של 7 שעות לפוקארה.

רביצה בגסט האוס:

gilad_2.jpg

פוקארה בשונה מקטמנדו, הרבה יותר שלווה, מרווחת ונעימה. אגם גדול שצמוד למרכז העיר, אנשים יותר נעימים והרבה יותר שקט. אחרי יומיים בפוקרה יצאנו במונית של שעה לPHEDI -  הכפר בו התחיל הטרק (Annapurna base camp) – מצורפת מפה.
גבי בשלב הזה של הטיול היה כבר שועל טרקים – אחרי סין עם בן, מונגוליה לבד ואח"כ עם לאוטרבך ואריאל. אז גם כאן הוא הכניס אותי לעניינים די מהיר – הוא הולך מקדימה כמו איזה איילה עם המקלות הליכה שלו, רואה שאני מאחורה ומאט כדי ללכת איתי. אני עוצר כאן – גבי הוא אדם מאוד משימתי וממושמע, יודע מה הוא רוצה תמיד, מכיר את עצמו ואת מה שהוא עושה, זה שהוא היה עוצר והולך בקצב שלי זה דבר גדול בעיני וזה חלק מהשינוי שגבי עבר בטיול.
באמת שהטרק היה מדהים, כולכם מכירים את גבי ויודעים שלהצטלם זה לא בדיוק הקטע שלו, אולי אפילו לא לצלם.. כששאלתי אותו על זה הוא אמר שהוא רוצה לזכור הכול ושהוא לא צריך תמונות כדי להיזכר
בלילה הראשון של הטרק עצרנו לישון בכפר TOLKA בבית של זוג זקנים נפאלים מאוד חמודים, שם פגשנו את ANDREA – הקנדית שבהמשך הטיול נפגשנו איתה כמעט כל יום. בלילה השני ישנו ב CHOMRONG, במהלך היום השני עברנו במעיינות חמים – JHINODANDA, בגסט האוס שבו ישנו היו קבוצת מורי דרך נפאלים שגבי נכנס עם אחד מהם לויכוח על ישראלים בנפאל, חוצפה ישראלית וכו', ויכוח משוגע שממש עצבן אותו.
בלילה השלישי ישנו ב HIMALYA (כפר) היום הזה היה ממש מעניין – דיברנו הרבה על מה אנחנו מחפשים בחברה (לא חבר'ה כן) הגענו למסקנות ממש מעניינות. בערך ב13:00 הגענו לכפר ועצרנו שם כי רציתי לקחת לאט את העלייה בגובה והוא זרם איתי לגמרי למרות שהוא בכלל לא הרגיש את הגובה
[– לא דיברתי על זה עד עכשיו – גבי ניסה והצליח כל הזמן לעשות לי את הטיול הזה מושלם – ממש הרגיש תחושת אחריות כלפי איך שהטיול שלי היה – הרשה לעצמו להוציא יותר כסף (מסעדות גסט האוסים וכו', אפילו ביום שישי אחד בפוקארה בא איתי לבית חב"ד (הזוי בשביל גבי)].
כל שאר היום פשוט היינו בחדר, קראנו ספר, הכנו מרק עם אטריות על הגזיה והסירים שהוא קנה. יום אחרי זה המשכנו ל MBC - Machhapuchhre Base Camp, באותו בוקר אני זוכר שהיה לנו איזשהו ריב שטותי שאני אפילו לא זוכר על מה הוא היה, בחצי השעה הראשונה הלכנו מרוחקים קצת ואז גבי עצר לצלם משהו , הסתכלנו אחד על השני אמרנו שאנחנו שני מפגרים והמשכנו כרגיל. לדעתי גבי פשוט נהיה יותר קליל בטיול... הגענו מוקדם לMBC והחלטנו שנקום ב-4:00 בבוקר ונצא בחושך לכיוון הABC לראות שם את הזריחה לשתות תה ולהתחיל לרדת בחזרה.
כך היה, קמנו מוקדם, הכנו את הכל מראש כדי לקום מאוחר כמה שאפשר, יצאנו לדרך באמת ב 4:00 הגענו והיה פשוט מדהים, אחרי התצפית שתינו תה בגסט האוס

gilad_4.jpg

שנמצא שם ושוב פגשנו שם זוג נשוי שפגשנו מוקדם יותר ומאוד התחברנו אליהם. התחלנו לרדת וכפר אחד לפני שהגענו לצ'ומרונג, תפס אותנו גשם משוגע והחלטנו לעצור ולישון שם. ביום שלאחר מכן המשכנו עד לטודופאני (נראה לי) שזה בדרך לPOON HILL, התקלחנו שם (מקלחת חמה ראשונה!) והיה על הכיפאק. יום אחרי המשכנו לגורופאני שזה כפר יחסית גדול ממש מתחת לפון היל, הדרך לשם הייתה מדהימה. הלכנו על קו רכס, מסביב הכל היה ערפל והרגשנו כאילו אנחנו לבד בעולם. פשוט לא ראינו כלום אפילו לא את השלוחות שלצידינו. אחרי 5 דקות של הליכה על קו הרכס פגשנו למרבה הפלא זוג ישראלים – אח ואחות בני 50 שגם הם הרגישו אותו דבר כמונו כשהגענו לגורופאני שם במקרה התמקמנו בחדר שצמוד לזוג הנחמד שפגשנו. ישבנו איתם באותו יום במאפייה ואכלנו איתם ארוחת ערב.
בבוקר למחרת קמנו שוב ב 4:00  לפנות בוקר לראות את רכס האנאפורנה בכיוון אחר בזריחה. בהתחלה לא הייתה ראות בכלל ואנשים הלכו , נשארנו עוד קצת והתפזרו העננים והייתה ראות נהדרת.
ירדנו לגסט האוס והתחלנו את הדרך לניאפול – כפר על הכביש ממנו חוזרים לפוקארה באוטובוס. אחרי בערך שעה הליכה אמרתי לגבי שהחלטתי שאני לא רוצה לעשות ראפטניג (משהו שגבי רצה ואמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה). גבי נורא התבאס עלי ואחרי כמה זמן של שתיקה שאלתי אותו מה קורה, הוא ענה לי שהוא מאוכזב, שאלתי אותו ממה אז הוא ענה לי "ממני, שלא צפיתי את זה שלא תרצה לעשות את הראפטינג" – זה גבי – מחושב, מאוד מודע לעצמו ומאוד ביקורתי כלפי עצמו.
בהמשך היום עברנו את זה אכלנו, שתינו קפה והכל על הכיפאק, סיימנו את הטרק המדהים וחזרנו לפוקארה, בדרך גבי כמעט הלך מכות עם הסדרן של האוטובוס ל זה שהוא לקח לנפאלי פחות כסף מאיתנו.
הגענו לפוקארה, בן שלח לגבי קישור RBC (ROYAL BEACH CAMP) – מקום בין קטמנדו לפוקארה שמארגנים ראפטינג קייאקים סנפלינג וכו', החלטנו לסוע לשם ל-4 ימים ולעשות קייאקים. הגענו, היה מדהים גבי נתפס על כל עניין הקייאקים והתחבר מאוד עם כל המדריכים. באחד האימונים למדנו לעשות "אסקימו רול" – כשמתהפכים עם הקייאק לעשות תנועה מסויימת עם המשוט והגוף להפוך את עצמך בחזרה, אני באורח פלא הצלחתי את זה על הפעם הראשונה, גבי מסתכל עלי בעצבים ואני מסתכל עליו בניצחון וצוחק עליו שהוא לא מצליח את זה. אותה פעם ראשונה שהצלחתי את זה הייתה גם היחידה וכבר באימון השני גבי הצליח לעשות את זה כמו נינג'ה וצחק עלי בחזרה.
אחרי 4 ימים מדהימים, חזרנו לקטמנדו לקראת החזרה שלי לארץ. אכלנו במסעדת בשרים משוגעת, העברנו ליל שיכר בפאב וביום אחרי זה עוד ערב – הערב האחרון שלנו ביחד. משם הוא ליווה אותי למונית עם הציוד.
ואלו בעצם היו החוויות האחרונות שלי עם גבי.
במבט לאחור, אני לא יכול לחשוב על טיול מוצלח וטוב יותר מהטיול שעשינו, הכרתי את גבי שמעולם לא הכרתי לפני, עשיתי ודיברתי עם גבי על דברים שמעולם לא דיברת עם אף אחד אחר.