22.2.2013

​

עוד שנה עברה. אני צריך להתרגל להגיד את זה. עוד שנה. זה מרגיש די חרא.

לפני שנתיים וחודש הצעתי לך לבוא לדרום אמריקה איתי ועם יעל, ולא עזר שניסיתי לשחד אותך בכרטיס טיסה, אתה כבר היית בסוף הטיול שלך כבר רווית מטרקים ופסגות מושלגות.
היית ב  state of mind  של לחזור הביתה ולהתחיל את כל אחד מהעתידים האפשריים שלך.

באחד מהעתידים האלה היום היית סטודנט שנה שנייה, היית כבר אחרי הלחץ של שנה ראשונה מתחיל ללמוד איך לשלב בין להצליח בלימודים וכל אותם דברים מגניבים שהיית עושה.

היית חוזר הביתה כל סוף שבוע שני או שלישי, טורף את השניצלים שאמא הייתה מכינה לך, קופץ לאיזה אימון קרבות ומעשן נרגילה עם החבר'ה עד השעות הקטנות של הלילה.

 

בין לבין היינו מוצאים זמן לשחק שח והיית מספר לי על התוכניות שלך למיליון הראשון. אם רוצים להספיק אותו לפני גיל שלושים אין זמן לבזבז.

אני רואה את זה מול עיניי, זה כל כך מוחשי עד הרגע שבו אני מתעורר.  

אתה לא פה.