איריס פולדה:

קשה לסכם במילים, במיוחד אדם כמו גבי.
למדתי עם גבי בתיכון, היינו באותה כיתה ובעצם שם הכרתי אותו. אח"כ במהלך התיכון "הסתובבתי" הרבה איתו ועם כל החבורה שלו שאתם בוודאי מכירים – זה היה כמו משפחה שנייה.
יש לי כל מיני זיכרונות מעורפלים ואני בעיקר זוכרת תחושות, ואת הדמות הכללית של גבי, האופי המיוחד והאדם המיוחד שהיה. ובמבט לאחור זה מתבטא בכל דבר...
בכיתה גבי זכור לי כמי שלא באמת היה צריך להיכנס לשיעורים, יותר נכון הוא היה צריך להיות המורה...
במתמטיקה הוא תמיד היה "מתקיל" את שלי בכל מיני סוגיות, וכולם היו מנסים להבין מה הוא רוצה ולא כ"כ בטוחים שהבינו, אבל הייתה תחושה כללית שהוא עלה פה על משהו, וששלי בעצמה צריכה לחשוב על זה קצת כדי לענות לו... במקרים אחרים אני זוכרת שהיא הייתה עושה איתו הסכמים מראש שיהיה בשקט בחלק הבא שתלמד... שלא יהרוס לה ... :)
בכימיה, שהיינו במעבדות, הוא היה משיג איכשהו חומרים ואבקות שסיקרנו אותו, והיה בודק אותם ורוקח דברים ללא קשר לנושא המעבדה (פשוט כי אותה הוא כנראה הספיק לסיים בניגוד לכולנו...) והמורה שלנו הייתה "מרימה ידיים", ונותנת לו לעשות מה שהוא רוצה, ורק מזהירה אותו שלא לפוצץ משהו או להצית אש... (ככה זה, אדם מיוחד מקבל יחס מיוחד...)
הוא באמת היה עילוי, ואמרנו את זה עליו תמיד.
בטיולים שנתיים, הוא חיפש תמיד שבילים צדדיים, דרכים אחרות – מאתגרות יותר, לעבור את המסלול.
תמיד היה תופס איזה ענף ארוך להליכה.
הוא היה מתקדם במסלול ובנקודה מסוימת הוא היה חוזר אחורה כדי לעזור לאחרונים בכיתה.. וכמובן לשלי המחנכת (כמו היא סיפרה) הוא היה צועק לה "יאללה שלי ...". תמיד הוא היה מושיט יד במעברים או בירידות מסובכות ותמיד היה עושה את זה עם חיוך חצי רציני ומשרה הרגשת בטחון. כאילו הוא אומר "אני מאמין בך" יכול להיות שזו אינטרפרטציה שלי אבל זה מה שאני הרגשתי ממנו, וזה היה לי מאד חשוב – תמיד ובכל מיני סיטואציות. כי מה שגבי אמר או חשב היה כנראה הנכון, ולכן ראיתי בו סוג של הבן אדם עם המילה האחרונה.
בל"ג בעומר בכל שנה, הייתי מעט מודאגת עד שגבי היה מגיע – אז הייתי אומרת לעצמי – "אוקיי, עכשיו יש מישהו שיעשה את המדורה כמו שצריך וידאג להכל שיהיה בסדר!".
הוא הבין עניין יותר מכולם... :) ואני סמכתי עליו בעיניים עצומות!!
אני זוכרת שלפעמים הוא היה תופש מן רוח שטות כזו, היה לו חיוך גדול, מבט ממזרי, והוא היה קופץ ומשתולל..
אני זוכרת אותו עם חיוך אבל מבט צנוע בעיניים, והרבה הרבה חוכמה ותבונה שקרנה ממנו החוצה, מן מבט שכזה שאומר "אני יודע משהו שכולכם לא יודעים"...
בלתי אפשרי למצות, אני באמת באמת אהבתי את גבי.
כואבת איתכם,
שלכם איריס