צבא

באפריל 2015, ביום שבת בבקר אירגנו וותיקי הפלוגה של גבי מפגש של הפלוגה בקיבוץ נען  ומירוץ לזיכרו של גבי, המירוץ אורגן על ידי יונתן גורן בסיוע אנשים נוספים. המשימה היתה מורכבת והמארגנים באמת לא חסכו מאמץ כדי לתת לאירוע  טאצ' יחודי.  כ 50 חבר'ה צעירי הפלוגה וחברים ששרתו עם גבי במהלך השירות הרימו רגליים ורצו בשדות קיבוץ נען, אותם שדות שגבי אהב לרוץ בהם בבואו לחופשות ואחר כך לאחר שיחרורו.  הרצים לבשו חולצות שנשאו את הכיתוב לזכרו של גבי. חוץ ממנו - שלא הגיע הכל היה אירוע מקסים ומרגש.

פרידה מגבי,

אני אלדד מרודי, הייתי מ"פ של הפלוגה בין השנים 2009-2010

תחילה אני רוצה להגיד המון תודה לכל מי שלקח חלק בארגון של המפגש הזה, אני חושב שהוא חשוב ומשמעותי ומוכיח כמה חשובה המסורת הארוכה והעמוקה של הפלוגה הזאת בעשרות שנים של עשייה.

יש שורה משיר שתמיד מזכירה לי את גבי:

לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל, כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל.

נתבקשתי לעמוד במשימה לא פשוטה,

לנסות לתאר לכם, למי שלא מכיר, מי זה גבי.

את גבי הכרתי כבר באוגוסט 06 כאשר התגייס, אני אשקר אם אגיד שאני ממש זוכר אותו מאותו יום בבקו"ם, אבל ממש לא הרבה אחרי, בטירונות בשיבתה כבר לא היה ניתן להתעלם מגבי.

חייל שקט יחסית (רק בטירונות ), עם משקפיים, שנראה לחלוטין החנון האולטימטיבי.

אבל אז – כמו לואיס קלאק שהופך לסופרמן – בשניות, כאשר מקבל משימה, הופך להיות הוריקן שלא ניתן לעצירה ושמצליח בלי למצמץ לבצע כל משימה מפשוטה ביותר ועד למורכבות שהיו.

את גבי יצא לי ללוות לא מעט שנים בשירותו, מהטירונות באוג 06 כמפקד, אחר כך כמ"מ שגבי היה מש"ק של אוג' 07, ומשם לפלוגה שהייתה אהבת חייו, לפחות בשירותו הצבאי. ישנו באותו חדר\מכולה\אוהל – יחד קרוב לשנה וחצי במצטבר.

אז איך אפשר להסביר זאת ? איך ניתן לשקף אדם כו מיוחד בכמה משפטים פשוטים  ?

גבי הוא איש של שילובים וניגודים:

שילוב בין חנון מוצלח שיודע הכל לבין אדם שבחר לעבוד במוסך וללכלך את הידיים במשך כמה חודשים בשביל לדעת לפרק מנועים.

שילוב בין תולעת ספרים שגומה כמה מאות עמודים בשבוע, לבין מפקד שידע בע"פ (באמת בע"פ) לדקלם את שמות כל העוגנים והצירים בעזה.

שילוב בין שיחות נפש ועומק על מהות החיים לצד בניית שק אגרוף שגבי התעלל בו בלי הפסקה קצת לפני שהלך לישון בכל ערב.

אז מי זה גבי ?

גבי זה להרים ארוניות על הגב לבד כדי שהלוחמים יפסיקו לבכות שזה קשה בכל מעבר קו והיו סביב ה-18 (ספרתי).

גבי זה להגיד שנתיים שהוא לא יצא לקצונה ואין סיכוי שהוא יהיה קצין, ואז חודשיים לפני השחרור להתחיל לבדוק כמה זה ראלי לצאת עכשיו לקצונה.

גבי זה לרוץ לבד, בניגוד לכל פקודה אפשרית, לעבר ארבעה זורקי אבנים ולזרוק עליהם אבנים חזרה (אל תשאלו אותי למה הוא לא ישב בכלא על זה).

גבי זה ליזום משחקי שח בפלוגה יחד עם מעגלי אגרוף.

גבי זה ללכת לצבוע ביום השחרור את הוילה בשטח אש ברמת הגולן בצהוב כחול – שכולם ידעו מי הפלוגה הטובה יותר.

גבי זה לרוץ איתי מד"ס מחלקתי ותמיד לנסות לעקוף – ושכל המחלקה מקללת אותנו שבגלל התחרות ביננו כולם רצים עוד כמה קמ"שים יותר מהר.

גבי זה לקחת את ולנד וההאמר לטיול בשדרות ולחזור למוצב עם כמות אוכל לגדוד – וגם לענות "אל תשאל שאלות לא תשמע שקרים" כשהזכרתי לו שאסור לבקש תרומות.

גבי זה לשכנע אותי לעשות מנגל ביום שישי בערב בפגה.

גבי זה להתחרות בצוות שלי בכל דבר אפשרי – שמיר, הייתם צוות פחות טוב.

גבי זה לב אמיתי וענק למרות שמנסה לשדר קרירות בכל רגע נתון.

גבי זה אכפתיות מכל פרט קטן – ורצון אמיתי לשנות.

גבי זה להתנגד נחרצות לכל דבר שהוא 'מערכתי' אבל גם להיות מר מערכת בכל הזדמנות שאפשר מול הלוחמים.

גבי זה לתת פיתרון שלא קיים בסל הפיתרונות ה'רגילים', שסביר שהוא גם לא כל כך חוקי, אבל להיות כל כך כריזמטי ומשכנע שאין ברירה אלא להסכים איתו.

גבי זה עקשנות – אוי כמה שגבי היה עקשן לדברים שהיו חשובים לו.

גבי זה לבחור במה חשוב לו להתעסק – ובזה להשקיע ללא הפסקה בזמן שמזניח לחלוטין את מה שלא נראה לו חשוב (דו"ח אחד היה ריב יומי שלנו בזמן שמסביר לי למה זה דוח מטומטם שאין סיבה למלא).

גבי זה לדבר בצורה הכי רצינית בעולם להתווכח שעות ואז בשנייה, להפוך עורו ולהיות הכי שטוטניק ומצחיק שאפשר.

גבי זה להאמין שאין, באמת אין, מה שיכול לעצור אותו.

גבי זה איש שאומר כל מה שהוא חושב ולא משנה מי עומד מולו.

גבי הוא שילוב מושלם של אדם שלא מפחד מכלום, של אדם שלא ראה סכנות מול העיניים – אדם שצוחק לסכנה בפנים –אבל באמת צוחק.

גבי זה אדם שאף אחד לא יכול להביס, כמה אירוני שרק הטבע בכבודו ובעצמו היה מסוגל.

לא להאמין שאדם חזק כל כך לא איתנו עוד.

גבי הוא אריה אמיתי – שנלחם ונאבק בלי סוף, הוא חבר אמיתי, איש אהוב,

אדם שחסר לנו ממש בחיים.

יהי זכרו לברכה. 

ניצן שמיר:

בפעם הראשונה שראיתי את גבי זה היה בפלוגה המבצעית בגדוד מיתר ומיד לא התחברנו ולא אהבתי את המפקד החדש שבא להזיז עולמות.... ככה עברו כמה חודשים ואשכנזי (מ"פ) בא אלי ומודיע לי שגבי אני והוא נהייה יחד בצוות לשנה/שנתיים הקרובות. שבוע שלם מהרגע שהודיעו לי ועד שזה החל להיות מעשי חשבתי לעצמי איך אני הולך להעביר איתו את כל התקופה שלי בצבא.

וכך קרה. שלאחר כמה ימים התחלנו ללמוד שעות ולשבת עד אמצע הלילה כמעט כל יום וללמוד, לתרגל ועוד ללמוד. וככה לאט לאט בצעדים קטנים התחלנו להכיר טוב יותר, וגיליתי בו בן-אדם בלתי רגיל, שאין דבר שעומד בפניו. תוך זמן קצר מאד נהיינו חברים קרובים ברמה בלתי נתפסת, שלא האמנתי שזה יכול להיות.עברנו בתקופה הזו דברים וחוויות שקשה לתאר במילים, הצחוקים הבלתי פוסקים ושיחות עד שעות שהשינה כבר לא פרמטר פה. אני באמת מאמין שאם יש משהו בעולם שיכול לקטוף בן אדם כ"כ מיוחד כמו גבי זה רק רעש אדמה. ובשביל שיהיה טעם מתוק לסוף אני אספר משהו מצחיק עד דמעות שהיה לנו...

ישבנו איזה יום בפלוגה אחרי ימים של חוסר שינה ושכבנו לנו בשמש, אני, גבי, אשכנזי והנהג שלנו וסתם דיברנו על דברים שראינו לידינו, ופתאום גבי ראה שידרית (מן עץ ארוך שתולים עליו מטרות) ואמר שהוא הולך לשבור אותו עם הראש.. וכך היה. כולנו יושבים מרותקים ובזמן הזה עוד חבר'ה מהפלוגה מצטרפים וכך נהייה מצב שכולם מסתכלים על גבי מנסה לשבור שידרית עם הראש.. ואז הוא פשוט נגח בה ושבר אותה לחתיכות כמו איזה סיני מסרט...
וזה רק סיפור אחד מיני מליונים...
הוא היה לי חבר ואח ולא אשכח אותו לעולם.
אני אוהב וא.הב אותו לעולמים.