באבא,

אם זה מתאים אז תכניס את זה, אם לא גם בסדר...

--------------

נפגשתי עם גבי בסך הכל פעמיים, בבייג'ינג ששם גרתי באותה תקופה.

בפעם הראשונה נפגשנו בביג'ינג כמה ימים אחרי שנחת במזרח. בן הודיע לי מראש שאחיו מגיע לביקור ואמרתי לו שאני וחן נטפל בו יפה.

הזמנו אותו לארוחת ערב של "ברווז פקין" שכל אורח שמגיע לבייג'ינג חייב לאכול, מתוך הבנה שתרמילאי צעיר בטח לא יוציא על עצמו את העלות היחסית יקרה של הארוחה. נפגשנו בתחנת התחתית של דונגזי'מן, לא היה מסובך לזהות אותו הוא בלט בשטח אפילו יחסית לזר בסין: ישראלי חייכן, קצת לחוץ וקצת מבולבל, עם תיק על הגב מחובר ברצועות מקדימה... הדבר הראשון שחשבתי זה שאין ספק שרק לפני כמה ימים הוא נחת במזרח. "צעיר" כמו שאומרים, ובטח תוך איזה חודש-חודשיים הוא יקלוט את העסק. נתקלתי כבר בהרבה חבר'ה כאלה, רק נחתו עכשיו אבל אחרי תקופה קצרה הופכים מ"מטיילים" ל"תרמילאים", אבל רק בפעם השנייה שנפגשנו אחרי כמה חודשים הבנתי כמה צדקתי.

הלכנו לאכול במסעדה באזור והא סיפר לנו שאין לו תוכנית מוגדרת לטיול, והוא בטח ישאר ללמוד כמה שבועות או חודשים בסין. אני זוכר שחצי גיחכנו שהוא סיפר לנו שהוא הלך ברגל מכיכר טיאננמן לרובע האומנות "798", מרחק של שלוש שעות הליכה בעיר בערך, משהו שרק מטייל שנחת שלשום בסין יעשה. נתנו לו הרבה עצות וטיפים וסיכמנו שידבר איתנו כל פעם שיצטרך משהו. בכל מקרה נתקשר באימיילים בינתיים.

אחר כך הוא נסע לטייל בסין ובמונגוליה ודיברנו רק שהוא חזר לבייג'ינג שוב לאחר כמה חודשים.

זאת היתה הפעם השנייה שנפגשנו. 

הוא הודיע לי מתי הוא מגיע וקבענו שנצא בערב. הפעם באתי רק אני ונפגשנו ממול סנליטון במרכז העיר, הבאתי לו קפה שחור ובמבה שמצאתי בדירה ואמרתי לו שאני מבסוט ממנו שהוא לא "חתיכת אפס כמו אחיו הגדול שלא נוגע בקפה או באלכוהול". אז הוא אמר לי שקשה לו בלי קפה, ולגבי אלכוהול - הוא מעדיף וויסקי אם יש. אז יצאנו לשתות וויסקי בפאב פופלרי בסביבה, יישבנו במרפסת שהיתה ריקה והודעתי לו שיישכח מלשלם ושאני לא אתן לשום תרמילאי שהוא גם אח של בן לשלם אבל הוא התעקש בתואנה שזה ממש זול (וזה לא). בסוף שברתי אותו.

הפעם פגשתי גבי אחר; משוחרר יותר, רזה יותר ושזוף. בלי תיק ענק על הגב. כמו שחשבתי הוא הפך לתרמילאי אמיתי, בדיוק כמו שאני ובן נראנו אחרי כמה חודשים במזרח. הסיפורים שלו ממונגליה נשמעו הרבה יותר הרפתקניים מהפעם הקודמת שנפגשנו, על הנהג משאית שהוא התחבר איתו, על הטרקים ועל הבחור שכמעט טבע והוא קפץ למים להציל, ועל תקרית שהיתה לו עם האופנוע ושני שיכורים מונגולים באמצע שום מקום. אין ספק שזה היה גבי אחר מהגבי שפגשתי רק לפני כמה חודשים בודדים. הוא שמח להיות בסין ואני שמחתי שהוא נהנה בסין ודיברנו על מקום ללמוד ועוד מסלולים לטייל בהם. הוא התלהב מללמוד בקונמינג איפה שאני למדתי וזאת היתה התוכנית שלו.

 

לאחר מכן לא התראנו יותר, הוא נסע לטייל ונשארנו בקשר במיילים ובצ'אט, והפנתי אותו לחברים בקונמינג שיעזרו לו למצוא דירה ולהסתדר בלימודים. אחר כך גם גילינו שהמורה שלו היתה באופן מקרי המורה שלי. הוא נשאר זמן לא ארוך שם, דיברנו בצ'טים והוא סיפר שהבחורות שם משגעות אותו ושיהיה לו קשה לעזוב. אחר כך בן בא לפגוש אותו, והוא נסע הלאה לנפאל ולניו זילנד.

 

בסין פוגשים כל הזמן מטיילים ותמיד זה מתחלק לאלה שלא כל כך מבינים מה העניין בסין ובעיקר מקטרים על כל הדברים שיש לקטר עליהם, והחבר'ה האחרים, המיעוט, שחושבים שסין זה המקום הכי טוב בעולם לטייל בו ורק מחפשים איפה להשתלב. גבי היה כמובן מהסוג השני, לא סתם הוא נסע ללמוד סינית. אני חושב שבגלל זה היה לי קל להתחבר אליו. לא הכרתי אותו לפני, הוא צעיר ממני בכמה שנים אבל בכל זאת בפעם השנייה שנפגשנו דיברנו כאילו אנחנו חברים ותיקים לפחות כמוני וכמו אחיו. חשבתי שזה בגלל שהוא הזכיר לי את בן, אבל עכשיו אני חושב שהוא הזכיר לי גם את עצמי בתקופה שטיילתי במזרח.

 

כמה ימים אחרי אחרי שהוא נסע מבייג'ינג לטייל בפעם השנייה שהתראנו דיברתי עם בן. הוא שאל מה אני חושב על גבי והמשפט שאני זוכר שאמרתי וייצג את כל מה שחשבתי היה "תשמע בן, הוא בדיוק כמוך, רק הרבה יותר גבר". אולי בגלל זה למרות שנפגשנו בסך הכל פעמיים אני לפעמים מרגיש שאני קצת מתגעגע.

 

רום

ספטמבר 2012

שנגחאי